החלטה בתיק ע"מ 1908/09

בערר הנוכחי מעלה הסנגור שלוש טענות עיקריות נגד החלטת בימ"ש קמא להאריך את מעצרו של העורר בשמונה ימים נוספים.

ברקע הדברים עומדת העובדה כי העורר נתון במעצר לצורכי חקירה מאז יום 21.2.09.

ראשית, מעלה הסנגור תמיהה עקב העובדה כי על אף שגורמי החקירה ביקשו להאריך את מעצרו של העורר ב-12 ימים להמשך חקירה, בקשה אשר כאמור התקבלה באופן חלקי על ידי ביהמ"ש, מסתבר שלא חלפו 48 שעות ותיק החקירה הונח על שולחנה של התביעה הצבאית להכנת כתב אישום. הסנגור סבור כי בעובדה זו יש ללמד על פגם מהותי בהתנהלות המשטרה אשר נקטה בעילת סרק להאריך את המעצר כאמור.

שנית, קובל הסנגור נגד ניהול הדיון בבימ"ש קמא. את תלונותיו  מרכז הסנגור סביב הימנעות ביהמ"ש מלחייב את השוטר הטוען לבקשה להשיב לשאלות הסנגוריה ולא להסתפק בהפניה לדו"ח החסוי שנמסר לשופט.

שלישית, טוען הסנגור כי עם סיום החקירה פגה עילת המעצר שעמדה בבסיס החלטת בימ"ש קמא. בנסיבות אלה סבור הסנגור כי משלא פנתה התביעה בבקשה נוספת להארכת מעצר עד להגשת כתב אישום, מוחזק המשיב במעצר בלתי חוקי ויש להורות על שחרורו.

התביעה הצבאית התנגדה לערר. התביעה הטעימה כי החקירה הסתיימה זמן רב לפני מועד המתוכנן בעקבות התפתחות משמעותית בחקירה שיתרה את ביצוען של פעולות חקירה שתוכננו. התובע הבהיר כי תיק החקירה התקבל בבוקרו של יום הדיון בערר, כך שטרם היה סיפק בידי התביעה ללמוד את התיק ולפנות בבקשה למעצר ביניים. מכל מקום, טען התובע כי בכוונת התביעה לבחון את התיק ובמידת הצורך להגיש כתב אישום במהירות האפשרית.

אודה כי טענתו הראשונה של הסנגור הטרידה אותי לא מעט, וזאת עד לקבלת הסברי התביעה. בעבר כבר נתקלנו במצבים דומים, בהם, על אף הצגת תכנית חקירה מפורטת בפני ביהמ"ש בתמיכה לבקשת מעצר לצורכי חקירה, הזדרזו גורמי החקירה להעביר את התיק לתביעה מבלי שבוצעו הפעולות שתוכננו כביכול. סיטואציה דומה נדונה על ידי בעניין קאש שם התרעתי בפני בדבר הפסול הטמון בהתנהלות זו (ראה ע"מ 3329/08 קאש נ' התוב"ץ) .

אלא שבמקרה הנוכחי מסתבר כי לא כך הם פני הדברים. בקשת המעצר אכן נסמכה על תוכנית חקירה אמיתית, אשר התייתרה כתוצאה מהתפתחות חקירתית מאוחרת יותר. אשר על כן, אין למצוא פגם בהתנהלות גורמי החקירה בעניין זה.

עיון בפרוטוקול הדיון של בימ"ש קמא מלמד כי השוטר נמנע מלהשיב לשאלות הסנגור בטענה הכללית כי התשובה לשאלה מצויה בחומר החסוי. נראה כי ביהמ"ש השלים עם טענה זו כשלא חייב את השוטר להשיב לגופו של עניין ולו לשאלה אחת של הסנגור. דומני כי בכך נקלע ביהמ"ש לכלל טעות. אין ספק כי לעיתים קרובות צורכי החקירה יחייבו הטלת איפול על מצב החקירה והפעולות שהחוקרים מתכוונים לנקוט בהן. יחד עם זאת, ככל שיש להשלים עם מניעת מסירת פרטים העלולים לשבש את החקירה או להביא לסיכול פשיעה, יש להקפיד כי השימוש בחיסיון ייעשה באופן מצומצם, לבל תפגע הגנת החשוד למעלה מן הצורך. דומה כי לא כך ארע במקרה הנוכחי בו נמנע השוטר להשיב לשאלות אשר קשה להניח שהתשובה להן הייתה עלולה לפגוע באינטרס מוגן כאמור.

אלא שגם אם כך ארע אין בנסיבה זו כדי להביא לשינוי החלטת ביהמ"ש קמא, שכן לא היה בה לגרום לעיוות דין. בחינת תיק החקירה מעלה כי קיימות ראיות הקושרות את העורר לעבירות לא פשוטות, המקימות עילת מעצר של מסוכנות. עילה זו שרירה וקיימת גם בשלב זה.

מסיבה זו איני סבור כי יש מקום אף לקבל את טיעונו השלישי של הסנגור. אכן, עם סיום החקירה מתבטלת עילת המעצר הטמונה בצורכי החקירה. יחד עם זאת, אין בכך כדי לבטל מיניה וביה את יתר עילות המעצר. במצב דברים זה, גם אם הגיע תיק החקירה לתביעה בטרם חלפו ימי המעצר שהוקצו ע"י ביהמ"ש אין לחייב את התביעה להגיש הצהרת תובע באופן מיידי. יש לאפשר לתביעה זמן סביר על מנת לבחון את תיק החקירה ולהחליט האם יש להגיש כתב אישום ובאילו עבירות. כך ארע במקרה דנן כאשר לאחר הדיון הודיעה התביעה כי לאחר בחינת התיק הגיעה למסקנה שיוגש כתב אישום נגד העורר.

לנוכח האמור, החלטתי לדחות את הערר.

ניתנה היום, 2 באפריל 2009, ח' בניסן התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

המשנה לנשיא

רמ"שית: יע+לש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: